ריימונד קארבר, סיפורים אחרונים

1998 (עם אחרית דבר).

 

["אינטימיות"]


היא אומרת: אולי תחזור פעם ואולי לא. זה יעבור, אתה יודע. די מהר שוב תתחיל להרגיש רע. אולי ייצא מזה סיפור טוב, הוא אומרת. אבל אם כן, אני לא רוצה לדעת מזה.

אני אומר שלום. היא לא אומרת כלום. היא מביטה בידיה, ואחר מכניסה אותן לכיסי שימלתה. היא מנענעת בראשה. היא חוזרת פנימה והפעם סוגרת את הדלת.

אני מתחיל להתרחק לאורך המידרכה. כמה ילדים מתמסרים בפוטבול בקצה הרחוב. אבל הם לא הילדים שלי וגם לא הילדים שלה. יש עלים בכל מקום, אפילו בתעלת הניקוז. ערימות של עלים בכל מקחום שאני מביט. אני עובר והם נושרים מהענפים. אני לא יכול לצעוד צעד בלי להכניס את הנעל שלי לעלים. צריך שמישהו יעשה פה קצת מאמץ. צריך שמישהו ייקח מגרפה ויטפל בזה. 

 

 

 

    

חזרה למעלה