ריימונד צ'נדלר, שלום אהובתי

קמתי על הרגליים והבטן הגיעה לי כמעט עד הקיר שממול. לכן שכבתי ונשמתי בזהירות רבה פרק זמן ממושך למדי. כעת הזעתי וחשתי דקירות קלות בכל חלקי הגוף. יכולתי להרגיש איך טיפות קטנות של זעה נוצרות לי על המצח ואז מחליקות לאט-לאט במדרון לצד האף אל זווית הפה. הלשון ליקקה אותן באופן אווילי.

התיישבתי פעם נוספת ותקעתי את הרגליים ברצפה ונעמדתי.

"בסדר, מארלו," סיננתי בין שיני, "אתה טיפוס קשוח, מטר שמונים של איש ברזל. שמונים וחמישה קילו בתחתונים אחרי גילוח. שרירים קשים וסנטר לא מזכוכית. אתה מסוגל לחטוף ולהחזיק מעמד. הורידו לך על הראש פעמיים עם אלה, חנקו אותך בגרון וכמעט טמטמו אותך במכות בפנים עם קנה של אקדח. מילאו אותך באופיום והחזיקו אותך ככה עד שהשתגעת כמו שני עכברים שיוצאים במחול הוואלס. ומה זה בסך הכול? שגרה. בוא נראה אותך עכשיו עושה משהו קשה באמת כמו למשל לובש את המכנסיים שלך."

נשכבתי שוב על המיטה.