שנה שלמה לא עשה כלום אלא נסע במכונית הלוך ושוב ברחבי אמריקה וחיכה שהכסף יאזל. מלכתחילה לא ציפה שזה יימשך זמן כה רב, אלא שדבר גרר דבר, וכאשר הבין נַאש מה קורה לו, כבר היה מעבר לשלב שבו רצה שזה ייגמר. ביום השלישי לחודש השלושה-עשר, נפגש עם הילד קרא לעצמו "גֶ'קפּוֹט". זו היתה אחת מן הפגישות המקריות, הלא-צפויות האלה, המתרחשות כאילו בלי כל סיבה נראית לעין – זלזל שנשבר ברוח ונוחת פתאום לרגליך. אילו אירע הדבר בכל זמן אחר, ספק אם נאש היה פוצה את פיו. אך כיוון שכבר ויתר, כיוון שנדמָה לו שאין עוד מה להפסיד, ראה בזָר כעין דחייה של ביצוע גזר-דין, הזדמנות אחרונה לעשות משהו למען עצמו כל עוד לא מאוחר מדי. ופשוט כך, קם ועשה זאת, בלא חלחלה קלה שבקלות עצם נאש את עיניו וקפץ.