"אה לא, אה לא," בא הקול הטהור, ולשמעו רק עיווה את פניו ונלחם ביתר עוז.
אבל משהו השתבש. עם חלוף פרק זמן שנבצר ממנו לאומדו, מודע לרעמות השיער המתנופפות כזנבות סוסים, שומע נימה חדשה בזעקות הגברים, חש בגרונו את השתנקות כל צעקותיו הכבודות, רואה ששרוולי נקרע, מודע להתקשחות בכל מפרקי גופו, מוצא עצמו קצר-נשימה, חש מבעד לסוליית נעל אחת בראשו של פרח נפול שטחן לעיסה צהובה – מכל אלה ידע לפתע, ומעבר לכל ספק, שמשהו השתבש. כלום היו אלה גברים, ולא נשים, שבכו עתה כילדים? הייתכן שרוֹטֶרמן הוא זה הכושל במעגלים ופניו לוטות בידיו? וסְפָּאפָּה? ספאפה הכורע על ברכיו מעל ידיו החפונות לקלוט את קיאו? ואחד הגברים שָׂבֵי השיער יוצא מבין תימרות העשון בעיניים שותתות דם? ואשר לו-עצמו, מדוע אינו יודע אנה לפנות? מדוע ריקות ידיו? מה עלה בגורל המקל שכה היטיב להשתמש בו ושבלעדיו אין לו שום סיכוי להתגונן מפני כל תוקפת חמושה בלפיד בוער או בזכוכית משוננת? אבל אז נשמע מאחוריו מטח של יריות אקדח, קולות הנפץ התכופים של הסוהרים היורים באקדחיהם לתוך המון. על-פי קולות הירי הבין מיד מה אינו כשורה: חל מהפך, הנשים גברו על הגברים, נשות לַה-וְיוֹלֵן המורדות הביסו את הגברים הפולשים.