בדרכה פנימה אמרה לו: "מחר אני הולכת ל'מרחצאות מֶוויל'. רוצה לבוא? אני אהיה בחדר ההלבשה ברבע לעשר. תבקש את תא מספר שמונה-עשרה. הוא אמור להיות הכי נחמד בצד שלכם." אוליבר הלך הביתה מרוצה.
למחרת בבוקר, ב"מרחצאות מוויל", עסק פרטי שהתמחה בבוץ (שזכה לכינוי האיטלקי המכובד "פָנגוֹ", במחווה למעיינות בָּטאליה שבגבעות האֶוּגֶניות), הונחה אוליבר בידי כושי מהוקצע במדי כותנה מפוספסת לחדר 18, שם המתין לו אמבט של מה שנראה כצואה מהבילה. ניתנה לו הדרכה בשימוש בבוץ, והוא הונח לנפשו. הוא הביט בספקנות אל תוך האמבט. מה לו ולמפלטם האחרון של חילי שיגרון מסוקסי מפרקים? לאחר שהתפשט ועטה מגבת סביב מותניו, שמט את גופו על שרפרף ונשא את עיניו בכמיהה אל הצוהר הכחלחל-כפורי הקבוע בתקרה.
הוא שמע חיכוך מתכת, וכשפנה והביט, ראה דלת סמוכה לאמבט נפתחת קלות. כף רגל שציפורניה אלמוגיות החליקה מבעד לחרך. הדלת נפתחה לרווחה וגילתה את אליזבת. היא החזיקה יד אחת מאחורי גבה ובשנייה הידקה אל צווארה מגבת צנועת ממדים שהיטלטלה עם היכנסה אל החדר וחשפה חלקות סימטריות של עור נטול מלבושים שטרם הוכתם בבוץ. היות שגברת נכנסה אל החדר, אוליבר, כמובן, קם. אליזבת שאלה: "רוצה לרקוד טנגו ב'פנגו'?"
אוליבר חש שמגבתו מחליקה מעליו. בעודו שולח את שתי ידיו לאחוז בה, אליזבת הטילה בתנועה צדית חלקה שראשיתה מאחורי גבה כדור בוץ בגודל של מלון "האנד". כדור הבוץ פגע בו היישר בין העיניים.
הוא עמד שם מסומא, משתנק, עירום. קול גיחוכה של אליזבת הגיע אליו ממרחק מה. היא נסוגה אל החדר שלה, בלי לסגור את הדלת החוצצת. אוליבר חפר וחילץ את הרפש מתוך עיניו ומתוך פיו, גרף מלוא חופניים מהאמבט, ושעט אחריה, תאב נקם.