גבו אל משקוף החלון
ומתנת תות שדה בידו
– גשם פורר את הסיד,
עדות לשיפוץ רשלני –
הוא נסחף בשיחת חולין,
מסתפח לעוֶל לא-לו,
מרים את קולו לא לצֹרך
על קִפוח ישן ומדמה.
אני יושב ממול,
בכורסה הנמוכה
שעל השטיח בביתי;
ביני ובין החלון –
דיוקנו של אבי.