בשלהי חייו הארוכים נטה גריינייר להתבלבל בכרונולוגיה של עברו והיה בטוח שהיום שבו צפה באיש הכי שמן בעולם – הערב ההוא – היה גם אותו יום שבו עמד ברחוב ארבעה בטְרוֹי, מונטנה, עשרים ושישה מייל ממזרח לגשר, והביט בקרון רכבת שנשא את הבדרן ההילבילי הצעיר והמוזר אלוויס פרסלי. הרכבת הפרטית של פרסלי התעכבה מסיבה כלשהי, אולי לתיקונים, כאן בעיירה הקטנה הזאת שאפילו לא זכתה לתחנה משלה. העלם המפורסם הופיע לרגע בחלון והרים את ידו בברכה, אבל גריינייר איחר לצאת מהמספרה שמעבר לרחוב ולא ראה את זה. הדבר רק סופר לו מפי אנשי העיירה שעמדו בשעת הדמדומים המאוחרת, ודיברו בקול נמוך אם בכלל, בוהים בתעלומה ובגדולה של בחור כה נעלה ובודד.
גריינייר גם ראה פעם סוס פלא, וילד-זאב, וטס באוויר באווירון דו-כנפי ב-1927. הוא התחיל את קורות חייו במסע רכבת שלא זכר, וגמר עומד בקהל מול רכבת שאלוויס פרסלי בתוכה.