באותו רגע לכד את תשומת ליבנו שאונם של כרכרה ושל פרסות סוסים רבות על פני הדרך.
נדמה כי הוא קרב ובא מהרמה הנשקפת אל הגשר, ועד מהרה הגיח כלי הרכב מכיוון זה. תחילה חצו את הגשר שני פרשים, ואחריהם באה מרכבה רתומה לארבעה סוסים, ועוד שני גברים רכבו אחריה.
דומה היה כי זו מרכבת המסע של אישיות בעלת מעמד; וכולנו שקענו מיד בהתבוננות בחיזיון לא-נפרץ זה.
בתוך רגעים מספר נעשה החיזיון מעניין הרבה יותר, שכן אך עברה המרכבה את פסגת הגשר התלול, נבהל אחד הסוסים המובילים, הדביק בתבהלתו את השאר, ולאחר מעידה או שתיים פרצו כל הארבעה יחדיו בדהרה פרועה, ושעטו קדימה בין הפרשים הרוכבים בחלוץ, ורעמו לאורך הדרך לעברנו במהירות של סופת הוריקן.
עוצמת הרגש בסצנה הודגשה ביתר כאב מכוח צעקותיו הממושכות של קול נשי מחלון המרכבה.
כולנו התקדמנו בסקרנות ובאימה, אבי בשתיקה, יתרנו בשלל קריאות חרדה.
המתח שהיינו שרויים בו לא ארך זמן רב. קצת קודם שמגיעים לגשר המתרומם של הטירה, במסלול תנועתם, ניצב בצד הדרך עץ טיליה נהדר, בצד האחר ניצב צלב אבן עתיק, ולמראהו הסוסים, שאצו עתה בקצב מבעית ממש, סטו כך שהעלו את הגלגל על שורשיו של העץ הבולטים מן הקרקע.
ידעתי מה יקרה. הלטתי את עיני, לא יכולתי להמשיך להסתכל, והסבתי את פני הצדה; בו ברגע שמעתי זעקה מפי ידידותי שהקדימו אותי מעט.
הסקרנות פקחה את עיני, וראיתי תמונה של אנדרלמוסיה גמורה. שניים מהסוסים היו על הקרקע, המרכבה נחה על צדה ושניים מגלגליה באוויר; הגברים היו עסוקים בסילוק העקבות, וגבירה שתלטנית למראה כבר יצאה ועמדה פוכרת ידיה ומדי פעם מרימה את המטפחת שבאחת מהן אל עיניה. מבעד לדלת המרכבה חולצה כעת עלמה צעירה, שנראתה בלא רוח חיים.